מימן הוא היסוד השכיח ביותר בטבע. הוא נמצא במים (לצד החמצן), המהווים 70% משטח כדור הארץ. היותו של המימן נפוץ וזמין כל כך הופכת אותו למענה אפשרי ויעיל במיוחד לייצור אנרגיה. מבודדים אותו באמצעות תהליך בו מפרידים את המימן והחמצן שבמים בתהליך הדורש חשמל. אם מקור החשמל מזהם - למשל, גז או פחם - המימן נחשב מזהם. אם מקור החשמל הוא אנרגיות מתחדשות - המימן ירוק ותהליך ייצורו לא מזהם את הסביבה.
"ייצור מימן ירוק נעשה באמצעות טכנולוגיה בשם אלקטרוליזה, שבה משתמשים באנרגיה מתחדשת - שמש או רוח - כדי להפריד את מולקולת המים למימן ולחמצן", מסביר ים אפרתי-בקרמן, מנהל פעילות המימן של קבוצת דוראל. "המימן הוא חומר אנרגטי מאוד שניתן להשתמש בו בשני אופנים: לשרוף אותו כך שייצר אדים או להפוך אותו לתאי דלק שמייצרים חשמל".
בייצור המימן הירוק אין כל זיהום?
"כל התהליך, החל מייצור המימן וכלה בשימוש בו הוא נטול פליטות של גזי חממה. הדברים היחידים שנפלטים הם חמצן ומים. כך שטבעי והגיוני שכל העולם מכוון לשם. כל תעשייה המשתמשת בגז מכוונת להחליפו במימן ירוק".
התוצאה היא מתן מענה לכמה לאתגרים בהם נתקלים בהחלפת דלקים מזהמים באנרגיות מתחדשות: הראשון הוא שישנן תעשיות שלא יכולות להשתמש באנרגיה סולארית - מכיוון שהן צריכות חום רב, המחייב שריפת גז או חומר. המימן הירוק מספק להם מענה אידיאלי מכיוון שבקילו שלו יש פי 3 אנרגיה לעומת קילו של גז טבעי, ללא זיהום. השני הוא עולם התחבורה הכבדה: בניגוד למכוניות חשמליות; משאיות, סמי-טריילרים, רכבות, מטוסים ואוניות לא יכולים לנוע בהתבסס על סוללה נטענת. לכן הצפי הוא שעם התפתחות השימוש במימן ירוק הוא יהיה הפתרון של כלים אלו. כך שאפשר לומר שמימן ירוק הוא הדלק הירוק של העתיד".
ועד כמה הוא הדלק של ההווה?
"כבר היום יש בעולם שימוש יחסית נרחב במימן, של כ-90 מיליון טון בשנה, אך זה עדיין לא מגרד את הפוטנציאל הקיים. לצערנו, רוב המימן בו משתמשים כיום הוא עדיין מימן אפור - המופק מגז טבעי או דלקים מזהמים אחרים. תהליך הייצור שלו כולל פליטות רבות של פחמן לאטמוספירה. השאיפה היא להחליף זאת במימן הירוק, שפולט רק חמצן ולייצר אקו-סיסטם שתצרוך הרבה יותר מימן. נכון להיום, המימן הירוק משמש בעיקר לזיקוק דלקים ולתעשיות כימיקלים דוגמת אמוניה, אך ההערכות הן שעד 2050 בין 20%-30% ממשק האנרגיה העולמי יתבסס עליו. תעשיות כבדות כמו פלדה יעברו מגז למימן ירוק וגם ייצור חשמל יתבסס עליו בחלקו הגדול: דשנים, גידולים חקלאיים וכמובן החלפת כל הדלקים. זה מתבקש.
אתגר נוסף שהמימן יכול לתת לו מענה הוא תשתית החשמל. ייצור אנרגיות מתחדשות מתקיים בדרך כלל באזורים שיש בהם הרבה קרקע - כלומר בפריפריה. השימוש, לעומת זאת, הוא בעיקר באזורים צפופים יותר - כלומר בעיקר במרכז. היכולת להעביר את האנרגיה הזאת בקווי מתח גבוה מוגבלת מאוד. המימן נותן לזה מענה - ניתן לשנע אותו בצנרת".
קבוצת "דוראל" זיהתה את הפוטנציאל הרב הקיים במימן ירוק, נכנסה לתחום ונמצאת כיום בעיצומם של שלושה פרויקטים גדולים בנושא - בהם הפרויקט הראשון בישראל לייצור מימן ירוק. במקביל מתבצעים מהלכי פיתוח עסקי בחו"ל, הכוללים פרויקטים באירופה, ארצות הברית ואוסטרליה - בה משתפת "דוראל" פעולה עם ענקית הטכנולוגיה סמסונג ועם קרן אוסטרלית בולטת.
"דוראל" השקיעה בכמה טכנולוגיות לייצור מימן באופן שיוזיל את המחיר שלו בצורה משמעותית כך שיוכל להתחרות בדלקים פוסיליים גם ללא סובסידיות ותמיכות ממשלתיות. באמצעות חברת הבת "דוראל-טק" היא תומכת במחקרים הקשורים לתחום, הנערכים באוניברסיטת בר אילן ובטכניון. החברה אף יצרה מספר שיתופי פעולה עם חברות העוסקות במימן ירוק ומפתחת עמן פרויקטים שונים להחלפת דלקים בו.
מה עוצר את זה מלקרות כבר עכשיו?
"הטכנולוגיה צריכה להשתפר ולהוזיל את עלויות ייצור המימן - אבל זה לא המפתח להצלחה. המפתח הוא רגולציה שתאפשר לייצר מימן ללא חסמים בירוקרטים ובניית תשתית הולכת מימן שתאפשר להעבירו ממקומות הייצור לצרכניו השונים. ההערכות בעולם הן שצנרת הגז תתאים גם להולכת מימן, יש כבר פיילוטים כאלו במספר מקומות ובהולנד מתקיימת הולכה כזאת כבר עשור. חסם נוסף הוא דירבון התעשיות הכבדות והמזהמות לעבור למימן ירוק. כדי שזה יקרה יש לספק להן תמריצים או לקנוס אותן בגין זיהום. גם כאן אני אופטימי - כי בכל העולם כבר הבינו את הנקודה הזאת. לכשזה יקרה - הגדלת הביקוש למימן ירוק תוריד את מחירו, כי יהיה הרבה יותר ייצור של מימן ירוק, בכמויות הרבה יותר גדולות. יהיו גם סובסידיות של הממשלות. בקנדה כבר נותנים מענקים למשתמשים במימן ירוק ובאירופה הקימו בנק לעזרה במימון פרויקטי מימן ירוק, כדי להגדיל את הביקוש לייצור ולהוריד את המחיר. בעולם מניחים שמה שקרה למחירי האנרגיה הסולארית - שלפני 15 שנה היו יקרים פי 10 מעכשיו - יקרה גם למימן הירוק".